חגי תשריי, 2016.
זוג הורים (שכוללים אמא אחת שחלמה שנים ואבא אחד שקצת התנגד אבל החליט בסוף לנסות...)
שלושה ילדים בני - 9,6,3  מחליטים לנצל את החופשה הארוכה שהתחילה בסוף ספטמבר ולצאת למסע ברחבי דרום הודו.
כהרגלנו,
מצאנו טיסה זולה ברגע האחרון (אפשרי ומומלץ לא לבעלי לב חלש) שנתנה לנו את האפשרות לראות את בחריין דרך דמעה שקופה,לבלות קצת בנמל התעופה של קפריסין ולנחות ליומיים התאוששות במלון מפנק במומביי.

אז לפני הכל, וחודש אחד אחורה.. איך בכלל מתחילים להתכונן למסע כזה של כמעט חודש עם שלושה ילדים?
מנטלית - אני מודה, זה לא פשוט בכלל. נרשמו כמה לילות ללא שינה והרבה חשיבה על הנושא הבריאותי,תעבורתי,מזון..ילדים בכל זאת...
אני כן יכולה לספר, שכלל שחרדתיים תהיו, ברגע שכפות הרגליים שלכם נוחתות באדמת הודו כל החרדות באמת נשארות מאחור והכל מקבל פרופורציות אחרות לגמריי.

הסוד מבחינתי,
(ובעיקר מה שהרגיע אותי)
זה להגיע מוכנה לכל מקרה. כל מחלה,חרק עוקץ,שיפשוף מריקשה, הכל נכנס לתוך תיק התרופות הטבעי שלנו.
אני כן בדעה להעמיס במוצרים כי זה מאוד התאים לאופי הטיול שלנו שכלל מזוודות ולא תיקי גב... כחלק מתהליך הקבלה שזה כנראה לא יהיה טיול תרמילאים השני שלי של שנות ה 20,
כך גם הציוד שלנו נארז.
אם אתם מחובבי תיקי הגב או המוצ'אלות בשפת המטיילים, אפשר בהחלט לצמצם משמעותית להעזר ברשימת הדברים העיקריים שאסביר בהמשך.

שאלת השאלות. למה הודו.
הודו, השאירה בי את חותמה וקסמה לפני יותר מעשור.
המרחבים, הריחות, האנשים ובעיקר המה אין פה ולא נחווה לעולם.
הודו לא זולה כמו פעם אני מודה, אבל היא כן מאפשרת טיול מפנק ומאפשר שיכול להתאים למשפחה מרובת ילדים.
כאשר רק ניגשו לתכנן את הטיול, עוד לפני שכרטיס הטיסה בידנו, ידענו שבתור התחלה ובטח לטיול ראשון אנחנו מתחילים בגואה.
גואה מאוד מערבית. 
גואה מאפשרת לטעום את הקצב ההודי בקצב שלך. אין שום מחוייבות להזרק ואפשר גם להיות בה במלונות נוחים ולהנות משני העולמות.
בגואה, בילינו 10 ימים של אושר. 
גואה מאפשרת לילדים חופים רחבים, טיולי סירה ותצפית בנשרים,אוכל טוב והרבה חופש וטבע פראי.
אני לעולם ועד אזכור את היום בו החלטנו "רק" לבלות על החוף.
חברנו למשפחה מקסימה והילדים חקרו יצורי ים במשך יום שלם בעוד אנחנו בוהים בהם מהצד השני של המסעדה.
אני דיי בטוחה שאת הזיכרון הזה (ואת האוטובוס לילה להאמפי שנתקע בדרך ואילץ אותנו להגיע במשאית עופות ליעד המבוקש - אבל זה באמת סיפור בפני עצמו)
הילדים שלי יקחו לשארית חייהם.
 

את המשך המסע שלנו ברחבי דרום הודו עשינו בהאמפי.
כאשר החופים וחיי הנוחות של פלולים - בגואה מיצו את עצמם, החלטנו לעלות על אוטובוס לילה בדרך להאמפי הרוחנית והקסומה.
ההתחלה לא הייתה קלה..
האמפי לא ממש ידידותית לילדים בחוויה שלנו, בעיקר ברמת הכביש ,ההליכה, הגהסט האוסים ובעיקר שונה לחלוטין מהחופשים של גואה.
כאשר החלטנו כבר להתמקם, בחרנו במלון המפנק מאוד - http://hampisboulders.com/
המון יחסית מרוחק אבל מספק שירותי הסעות חינם, לאן שתרצו.
הלינה היא למעשה בלב ליבו של הטבע המטורף, לצידי הנהר, בבונגלוס מעוצבים היטב לרוח המקום.
בהאמפי בילינו כשבוע, שכינו להכיר את שליחי חב"ד המקסימים, להכיר משפחות מטיילות ובעיקר צעירים שמחים.
אחרי האמפי ביקרנו במייסור, בנגלור וסיימנו במומביי שוקקת החיים.

שהתחיל המסע להודו לקבל צורה ברורה יותר,
היה ברור לי כשמש שאני אקח ככל שביכולתי , מהעולם הטבעי והמוכר שלי למסע הזה.
במקצועי, עולם הצמחים,השמנים ובכלל הריפוי הטבעי אינו זר לי והוא למעשה הדרך בה אנחנו חיים בארץ בבית.
במקצועי, אני מטפלת בארומותרפיה על גווניה ומתמחה בילדים.
ולכן, השיקול היחיד שעוד עלה במוחי היה משקל, אבל גם הוא נשלל אחרי שהתקבלה ההחלטה ללכת על מזוודות...
אז מה היה בתיק שלנו שנתן מענה ל 2 מבוגרים, 3 ילדים , ואחת אלוהימה?
מאמר מוסגר לפני שנתחיל  - אין מאמר זה מהווה תחליף לייעוץ רפואי, ייעוץ חיסונים או המלצה כל שהיא.
כל אדם באשר הוא יקח את המלצותיי ויעשה כפי שנכון לו ולמשפחתו.